דליפת שתן (אי נקיטת שתן) מוגדרת כחוסר יכולת לשלוט על שלפוחית השתן המביא לדליפת שתן לא רצונית. מצב זה יכול להוביל למבוכה רבה המובילה להימנעות מפניה לטיפול וקבלת עזרה, פגיעה בדימוי העצמי, הימנעות מאירועים חברתיים והימנעות מביצוע פעילות גופנית העלולה לעורר דליפה..

דליפת שתן נחלקת לשלושה תתי סוגים.
1.     דליפת שתן במאמץ- תוך ריצה, שיעול עיטוש הרמת משאות כבדים.
2.     דליפת שתן תוך דחיפות- צורך עז להטיל שתן ללא יכולת להתאפק.
3.     דליפת שתן שאינה מורגשת- רטיבות מתמדת ללא זיהוי ברור של דליפת שתן.
*קיימת גם דליפת שתן מעורבת בנשים הסובלות מדליפת שתן ובמאמץ ותוך כדי דחיפות.

1.     דליפת שתן במאמץ (Stress Urinary Incontinence).
דליפת שתן במאמץ מופיעה בתגובה לעלייה בלחץ תוך בטני (בעת שיעול, עיטוש, הרמת משאות, ריצה או צחוק). הינה בעיה נפוצה ממנה סובלות למעלה מ-20% מהנשים מעל לגיל 40.

השלפוחית והשופכה מופרדות מהנרתיק ע”י שכבה של רקמה סיבית הנקראת Pubocervical Fascia. שכבה זו מונעת את התבלטות השלפוחית אל הדופן הקדמית של הנרתיק. פגם בתמיכה של הדופן הקדמית של הנרתיק ובעיקר בשופכה יכול להביא לדליפת שתן במאמץ.

גורמי סיכון לדליפת שתן במאמץ הינם:
1.    לידות- הסיכוי לדליפת שתן במאמץ גבוה יותר בנשים שילדו בהשוואה לנשים שלא עברו לידה נרתיקית. הסיכוי
        לדליפת שתן במאמץ עולה ככל שמתרבה מספר הלידות, עם העליה במשקל הילודים וכן בביצוע לידות מכשירניות כגון
        לידות שולפן ריק (ואקום) או לידות מלקחיים.
2.    השמנת יתר- דליפת שתן במאמץ שכיחה יותר בנשים הסובלות ממשקל עודף.
3.    עישון- נשים מעשנות נושאות סיכון גבוה פי 2-3 לדליפת שתן במאמץ.
4.    רקמת חיבור- רקמת החיבור היא החומר הבונה את הרקמות התומכות, פגם ברקמת החיבור מביא לעליה בבקעים,
       צניחת אברי האגן ודליפת שתן במאמץ.

*הטיפול בדליפת שתן במאמץ הינו שמרני (פיסותרפיה משקמת של רצפת האגן) וניתוחי (ניתוחי המתלה-TVT).

 2. דליפת שתן תוך דחיפות (Urge Urinary Incontinence).
נשים רבות הסובלות מתסמונת השלפוחית הרגיזה נשים חשות בדחף עז להטיל שתן עד כדי אובדן שתן לא רצוני המופיעה כחלק מתחושת הדחיפות המטרידה. תדירות הטלת שתן כמו גם תחושת דחיפות עולות עם הגיל ישנם גורמים המביאים להחמרת התסמינים וניתנים לשינוי לדוגמא:
1.     דלקת בדרכי השתן.
2.     צריכה מגברת של קפאין- קפאין מצוי בקפה אך גם בתה ובמשקאות קלים.
3.     צריכת אלכוהול.
4.     אכילת מזון מתובל (חריף/ חמוץ)שתיה מרובה.

לעיתים ניתן לזהות גירויים המביאים לצורך מידי במתן שתן ובכלל זה מראה או מגע של מים, פתיחת הדלת בכניסה לבית ועוד.
הטיפול בדליפת שתן תוך דחיפות אינו ניתוחי בעיקרו וכולל שינוי תזונתי והתנהגותי, פיסותרפיה וטיפול תרופתי. במקרים מסוימים ניתן להשתמש בהזרקה של Botox (רעלן הבוטוליניום) על מנת להפחית את תדירות ועצמת ההתכווצות של שלפוחית השתן. בדומה להזרקה של ה-Botox לטשטוש קמטי הפנים מביא החומר להרפיית השריר העוטף את שלפוחית השתן (Detrusor) השפעתו זמנית ונמשכת בין מספר חודשים לשנה.

3. דליפת שתן שאינה מורגשת (Insensible Urinary Loss):
במצבים אלה נשים מוצאות עצמן “רטובות” בלא יכולת לזהות מתי ארעה הדליפה- מצבים אלה מורכבים לטיפול ודורשים דיון ובדיקה מעמיקים.