דליפת שתן (Urinary Incontinence).
דליפת שתן (אי נקיטת שתן) מוגדרת כחוסר יכולת לשלוט על שלפוחית השתן המביא לדליפת שתן לא רצונית. מצב זה יכול להוביל למבוכה רבה המובילה ל…
- הימנעות מפניה לטיפול וקבלת עזרה
- פגיעה בדימוי העצמי.
- הימנעות מאירועים חברתיים, פעילות גופנית.
דליפת שתן נחלקת לשלושה תתי סוגים.
- דליפת שתן במאמץ- תוך ריצה, שיעול עיטוש הרמת משאות כבדים.
- דליפת שתן תוך דחיפות- צורך עז להטיל שתן ללא יכולת להתאפק.
- דליפת שתן שאינה מורגשת- רטיבות מתמדת ללא זיהוי ברור של דליפת שתן.
קיימת גם דליפת שתן מעורבת בנשים הסובלות מדליפת שתן ובמאמץ ותוך כדי דחיפות.
- דליפת שתן במאמץ (Stress Urinary Incontinence).
דליפת שתן במאמץ מופיעה בתגובה לעלייה בלחץ תוך בטני, דליפת שתן תוך שיעול, עיטוש, הרמת משאות, ריצה או צחוק. הינה בעיה נפוצה ממנה סובלות למעלה מ-20% מהנשים מעל לגיל 40.
השלפוחית והשופכה מופרדות מהנרתיק ע”י שכבה של רקמה סיבית הנקראת Pubocervical Fascia. שכבה זו מונעת את התבלטות השלפוחית אל הדופן הקדמית של הנרתיק. פגם בתמיכה של הדופן הקדמית של הנרתיק ובעיקר בשופכה יכול להביא לדליפת שתן במאמץ.
גורמי סיכון לדליפת שתן במאמץ הינם:
- לידות- הסיכוי לדליפת שתן במאמץ גבוה יותר בנשים שילדו בהשוואה לנשים שלא עברו לידה נרתיקית. הסיכוי לדליפת שתן במאמץ עולה ככל שמתרבה מספר הלידות, עם העליה במשקל הילודים וכן בביצוע לידות מכשירניות כגון לידות שולפן ריק (ואקום) או לידות מלקחיים.
- השמנת יתר- דליפת שתן במאמץ שכיחה יותר בנשים הסובלות ממשקל עודף.
- עישון- נשים מעשנות נושאות סיכון גבוה פי 2-3 לדליפת שתן במאמץ.
- רקמת חיבור- רקמת החיבור היא החומר הבונה את הרקמות התומכות, פגם ברקמת החיבור מביא לעליה בבקעים, צניחת אברי האגן ודליפת שתן במאמץ.
הטיפול בדליפת שתן במאמץ הינו שמרני (פיסותרפיה משקמת של רצפת האגן) וניתוחי (ניתוחי המתלה-TVT).
TVT Tension Free Vaginal Tape
זהו הליך ניתוחי זעיר פולשני המתבצע לרוב תחת הרדמה כללית או הרדמה של פלג הגוף התחתון, בניתוח זה מבצעים חתך זעיר בנרתיק ומחדירים תחת צינור השופכה מעין סרט אשר מביא לתמיכה בשופכה ומונע דליפת שתן במאמץ. המוליכים בהם משתמשים בניתוח מוצאים משני צידי הנרתיק דרך חתכים זעירים המבוצעים במפשעה. אחוזי ההצלחה של הליך זה בטיפול בדליפת שתן במאמץ הינם 85%-90%. החומר ממנו מורכב ה”סרט” אינו נספג.
סיבוכים וסיכונים אפשריים: סיבוכים הינם נדירים אולם אין הליך ניתוחי נטול סיכונים. וקיים סיכוי לאי הצלחה או הצלחה חלקית בעיקר לנשים הסובלות מעודף משקל משמעותי או עצירות מתמדת. הניתוח אינו משפר את תחושת הדחיפות או את תדירות הטלת השתן.
5% קושי בהתרוקנות.
1-5% זיהומים בדרכי השתן.
סיכוי נמוך מאוד לפגיעה בשלפוחית השתן/ צינור השופכה או כלי הדם. או התבלטות של ה”סרט” דרך רירית הנרתיק.
משך האשפוז: מרבית המנותחות משתחררות לביתן כעבור לילה. לאחר הניתוח נבדקת שארית השתן לאחר התרוקנות. ניתן לצפות לחזרה לפעילות מלאה בתוך שבועיים ולחזור לקיים יחסי מין כעבור שישה שבועות. מומלץ להימנע מהרמת משאות מעל ל-10ק”ג.
- דליפת שתן תוך דחיפות ((Urge Urinary Incontinence
נשים רבות הסובלות מתסמונת השלפוחית הרגיזה נשים חשות בדחף עז להטיל שתן עד כדי אובדן שתן לא רצוני. זאת כחלק מתחושת הדחיפות המטרידה. תדירות הטלת שתן כמו גם תחושת דחיפות עולות עם הגיל ישנם גורמים המביאים להחמרת התסמינים וניתנים לשינוי לדוגמא:
- דלקת בדרכי השתן.
- צריכה מגברת של קפאין- קפאין מצוי בקפה אך גם בתה ובמשקאות קלים.
- צריכת אלכוהול.
- אכילת מזון מתובל (חריף/ חמוץ)שתיה מרובה.
לעיתים ניתן לזהות גירויים המביאים לצורך מיידי במתן שתן ובכלל זה מראה או מגע של מים, פתיחת הדלת בכניסה לבית ועוד.
הטיפול בדליפת שתן תוך דחיפות אינו ניתוחי בעיקרו וכולל שינוי תזונתי והתנהגותי, פיסותרפיה וטיפול תרופתי. במקרים מסוימים ניתן להשתמש בהזרקה של Botox (רעלן הבוטוליניום) על מנת להפחית את תדירות ועצמת ההתכווצות של שלפוחית השתן. בדומה להזרקה של ה-Botox לטשטוש קמטי הפנים מביא החומר להרפיית השריר העוטף את שלפוחית השתן (Detrusor) השפעתו זמנית ונמשכת בין מספר חודשים לשנה.
- דליפת שתן שאינה מורגשת (Insensible Urinary Loss): במצבים אלה נשים מוצאות עצמן “רטובות” בלא יכולת לזהות מתי ארעה הדליפה- מצבים אלה מורכבים לטיפול ודורשים דיון ובדיקה מעמיקים.
