דליפת שתן (אי נקיטת שתן) מוגדרת כחוסר יכולת לשלוט על שלפוחית השתן המביא לדליפת שתן לא רצונית. מצב זה יכול להוביל למבוכה רבה המובילה להימנעות מפניה לטיפול וקבלת עזרה, הימנעות מאירועים חברתיים, פעילות גופנית ופגיעה בדימוי העצמי.

דליפת שתן נחלקת לשלושה תתי סוגים.
1.      דליפת שתן במאמץ- תוך ריצה, שיעול עיטוש הרמת משאות כבדים.
2.      דליפת שתן תוך דחיפות- צורך עז להטיל שתן ללא יכולת להתאפק.
3.      דליפת שתן שאינה מורגשת- רטיבות מתמדת ללא זיהוי ברור של דליפת שתן.
*קיימת גם דליפת שתן מעורבת בנשים הסובלות מדליפת שתן ובמאמץ ותוך כדי דחיפות.

דליפת שתן במאמץ (Stress Urinary Incontinence).
דליפת שתן במאמץ מופיעה בתגובה לעלייה בלחץ תוך בטני, דליפת שתן תוך שיעול, עיטוש, הרמת משאות, ריצה או צחוק. הינה בעיה נפוצה ממנה סובלות למעלה מ-20% מהנשים מעל לגיל 40.
השלפוחית והשופכה מופרדות מהנרתיק ע”י שכבה של רקמה סיבית הנקראת Pubocervical Fascia. שכבה זו מונעת את התבלטות השלפוחית אל הדופן הקדמית של הנרתיק. פגם בתמיכה של הדופן הקדמית של הנרתיק ובעיקר בשופכה יכול להביא לדליפת שתן במאמץ.

גורמי סיכון לדליפת שתן במאמץ הינם:

1.      לידות- הסיכוי לדליפת שתן במאמץ גבוה יותר בנשים שילדו בהשוואה לנשים שלא עברו לידה נרתיקית. הסיכוי לדליפת שתן במאמץ עולה ככל שמתרבה מספר הלידות, עם העליה במשקל הילודים וכן בביצוע לידות מכשירניות כגון לידות שולפן ריק (ואקום) או לידות מלקחיים.
2.      השמנת יתר- דליפת שתן במאמץ שכיחה יותר בנשים הסובלות ממשקל עודף.
3.      עישון- נשים מעשנות נושאות סיכון גבוה פי 2-3 לדליפת שתן במאמץ.
4.      רקמת חיבור- רקמת החיבור היא החומר הבונה את הרקמות התומכות, פגם ברקמת החיבור מביא לעליה בבקעים, צניחת אברי האגן ודליפת שתן במאמץ.

*הטיפול בדליפת שתן במאמץ הינו שמרני (פיסותרפיה משקמת של רצפת האגן) וניתוחי (ניתוחי המתלה-TVT).